גמרא
פירוש
רֵאשִׁית הַגֵּז וְהַמַּתָּנוֹת וּפִדְיוֹן הַבֵּן וּפִדְיוֹן פֶּטֶר חֲמוֹר לִפְטוּר.
כִּי אֲתָא רָבִין אָמַר קָמָה אַקָּמָה רְמִי לֵיהּ.
לֵוִי זְרַע בְּכִישָׁר וְלָא הֲווֹ עֲנִיִּים לְמִשְׁקַל לֶקֶט אֲתָא לְקַמֵּיהּ דְּרַב שֵׁשֶׁת אֲמַר לֵיהּ {ויקרא י״ט:י׳} לֶעָנִי וְלַגֵּר תַּעֲזוֹב אוֹתָם אוְלֹא לְעוֹרְבִים וְלֹא לַעֲטַלֵּפִים.
מֵיתִיבִי באֵין מְבִיאִין תְּרוּמָה לֹא מִגּוֹרֶן לָעִיר וְלֹא מִמִּדְבָּר לַיִּשּׁוּב וְאִם אֵין שָׁם כֹּהֵן שׂוֹכֵר פָּרָה וּמְבִיאָהּ מִפְּנֵי הֶפְסֵד תְּרוּמָה.
שָׁאנֵי תְּרוּמָה דְּטָבְלָה וְלָא סַגִּיא דְּלָא מַפְרֵישׁ לַהּ.
וַהֲרֵי מַתָּנוֹת דְּלָא טָבְלִי וְתַנְיָא מָקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ לִמְלוֹג בַּעֲגָלִים לֹא יַפְשִׁיט אֶת הַזְּרוֹעַ.
לְהַפְשִׁיט אֶת הָרֹאשׁ לֹא יַפְשִׁיט אֶת הַלֶּחִי וְאִם אֵין שָׁם כֹּהֵן מַעֲלִין אוֹתָן בְּדָמִים וְאוֹכְלָן מִפְּנֵי הֶפְסֵד כֹּהֵן.
שָׁאנֵי מַתְּנוֹת כְּהוּנָּה דִּנְתִינָה כְּתִיבָא בֵּיהּ הַשְׁתָּא דְּאָתֵית לְהָכִי תְּרוּמָה נָמֵי נְתִינָה כְּתִיבָא בֵּיהּ.
וְאֶלָּא תַּעֲזוֹב יַתִּירָא לְמָה לִי.
לְכִדְתַנְיָא גהַמַּפְקִיר אֶת כַּרְמוֹ וְלַשַּׁחַר הִשְׁכִּים וּבְצָרוֹ חַיָּיב בְּפֶרֶט וּבְעוֹלֵלוֹת וּבְשִׁכְחָה וּבְפֵאָה וּפָטוּר מִן הַמַּעַשְׂרוֹת.
הָהוּא שַׂקָּא דְּדִינָרֵי דַּאֲתָא לְבֵי מִדְרְשָׁא קָדֵים רַבִּי אַמֵּי וּזְכָה בָּהֶן וְהֵיכִי עָבֵיד הָכִי וְהָא כְּתִיב וְנָתַן וְלֹא שֶׁיִּטּוֹל מֵעַצְמוֹ רַבִּי אַמֵּי נָמֵי לַעֲנִיִּים זָכָה בָּהֶן.
וְאִיבָּעֵית אֵימָא אָדָם חָשׁוּב שָׁאנֵי דְּתַנְיָא {ויקרא כ״א:י׳} וְהַכֹּהֵן הַגָּדוֹל מֵאֶחָיו דשֶׁיְּהֵא גָּדוֹל מֵאֶחָיו בְּנוֹי בְּחָכְמָה וּבְעוֹשֶׁר.
אֲחֵרִים אוֹמְרִים מִנַּיִן שֶׁאִם אֵין לוֹ השֶׁאֶחָיו הַכֹּהֲנִים מְגַדְּלִין אוֹתוֹ תַּלְמוּד לוֹמַר וְהַכֹּהֵן הַגָּדוֹל מֵאֶחָיו גַּדְּלֵהוּ מִשֶּׁל אֶחָיו.הדרן עלך הזרוע והלחיים
מהדורת על־התורה (כל הזכויות שמורות)כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
הערות
ו רמב״ם הלכות ביכורים עם שאר מתנות כהונה שבגבולין ט׳:י״ח
רמב״ם הלכות מעשה הקרבנות ט׳:י׳
סמ״ג מצוות עשה קמ״ב
טור יורה דעה ס״א:ב׳
שולחן ערוך יורה דעה ס״א:ב׳
רמב״ם הלכות מעשה הקרבנות ט׳:י׳
סמ״ג מצוות עשה קמ״ב
טור יורה דעה ס״א:ב׳
שולחן ערוך יורה דעה ס״א:ב׳
ז רמב״ם הלכות ביכורים עם שאר מתנות כהונה שבגבולין ט׳:י״ח
טור יורה דעה ס״א:ג׳
שולחן ערוך יורה דעה ס״א:ג׳
טור יורה דעה ס״א:ג׳
שולחן ערוך יורה דעה ס״א:ג׳
ח רמב״ם הלכות ביכורים עם שאר מתנות כהונה שבגבולין ט׳:י״ח
טור יורה דעה ס״א:ב׳
שולחן ערוך יורה דעה ס״א:ב׳
טור יורה דעה ס״א:ב׳
שולחן ערוך יורה דעה ס״א:ב׳
ט רמב״ם הלכות ביכורים עם שאר מתנות כהונה שבגבולין ט׳:י״ט
טור יורה דעה ס״א:ג׳
שולחן ערוך יורה דעה ס״א:ג׳
טור יורה דעה ס״א:ג׳
שולחן ערוך יורה דעה ס״א:ג׳
{רי״ף חולין מו.} {שמעתא דענין הברייתא, מקום שנהגו למלוג וכו׳} כתוב בספר המאור: מצאתי כתוב בהלכות הרי״ף ז״ל, מקום שנהגו למלוג בעגלים לא ימלוג בזרוע, ובכל הספרים שלנו כתוב, לא יפשיט את הזרוע, וכן נראין הדברים וכו׳, מה שאין כן בדין תורה לא מתנת עור ולא מתנת צמר. אמר הכותב: וכן מצאתי בתוספתא (עיין פרק ט, ב) כדברי רב אלפסי ז״ל, ונכונה היא. [עד עורו]1 ניתן לכהן אף על פי שלא ריבה אותו הכתוב, דזרוע ולחיים כמה שהם קודם הפשטה משמע. מאי טעמא. מאת זובחי הזבח, כתיב (דברים יח, ג), משעת שחיטה זכה בהן. [דהא בתלמודא]2 אף בראש לא עור הוא נותן, לפי שלא נתרבה הכתוב,3 א״כ,4 ה׳ דהלחיים לרבות עור הוא צריך, ומנין להביא צמר ושער שבראשו (עיין בגמרא לקמן). אלא ודאי שניהם בעורן ניתנין, שכך הוא משמעותן, ולא הוצרך הכתוב אלא לרבות צמר ושער שבראשו. ולפיכך שנו בתוספתא, לפי שדרך הזרוע בהפשטה ודרך הראש במליגה והבהוב, כמו שאמרו (ביצה לד.), מולגין את הראש ואת הרגלים, לפי׳ אמרו: מקום שנהגו למלוג בעגלים לא ימלוג את הזרוע, לפי שהעור נפסד לגמרי במליגתו. ואף על פי שהוא חשוב להם כך, בשלו הוא רשאי ואינו רשאי בשל כהן. להפשיט את הרא״ש, לא יפשיט את הלחי. ואף על פי שבא ליתן לו לחי ועורו מופשט, שמא במליגה הוא רוצה כדרכו. שאילו בזרוע, מקום שנהגו להפשיט, אם רצה מפשיט ונותן הוא ועורו לכהן. אבל בראש, שאין5 דרך העולם, אף על פי שהם נהגו בה, אינו רשאי לשנות בשל כהן, שמא אין רצונו בהפשטתו. שעור הראש של עגל הרי הוא כבשרו ונאכל הוא. ואפי׳ בשל שור גדול נמי אסור, דכי עבדי אינשי רישא בכבשא בהדי עור עבדי ליה דלא ליחרך והכי מעלי טפי. וזה הפי׳ הנאה ומתקבל. והגרס׳ מכריחני, שכך היא בספרי ספרד ובתוספתא6 כדברי רבינו הגדול ז״ל. אבל ר״ח ז״ל כתב: מקום שנהגו למלוג לא ימלוג את הזרוע, פי׳, להעביר באש הצמר שעליה. {רי״ף חולין מו:} {שמעתא דמתנת הלחיים} ועוד, לא קשיא, הא רבנן הא ר׳ חנינא בן אנטיגנוס, כתב עלה הרי״ף ז״ל, וקי״ל כר׳ חנינא בן אנטיגנוס, ואין זה המקום ראוי לפסק הזה, שהכל שוין במתנת לחי שהיא עד פיקה של גרגרת וכו׳. אמר הכותב: אבל לשון הגמרא משמע דפליגי. דקאמר: הא רבנן הא ר׳ חנינא בן אנטיגנוס היא, דהיינו פיקה. אבל הפי׳ הנראה, דפיקה של גרגרת הוא הכובע עצמו, וכולו בכלל, לפי שהוא בולט ויוצא כעין פיקה בכוש. והוא כמו שאמרו (בכורות מה.): פיקה יוצא מגודלו. וכן שנינו בנגעים (פרק י, ט): איזהו זקן. מפרק של לחי עד פיקה של גרגרת. ואין הזקן מתפשט עד שפוי כובע כלפי הגוף, אלא הכובע כולו נקרא פיקה ומתני׳ עד ולא עד בכלל קתני. הלכך, ברייתא, דקתני, בית השחיטה עמה, דהיינו גובה של כובע, כר׳ חנינא בן אנטיגנוס. דמכיון שהכשיר עד שפוי כובע, ולא משם ולמעלה, ש״מ כל הצואר כשר לשחיטה ומשפוי כובע ולמעלה לא צואר הוא אלא לחי מקרי, והרי הן לכהן. הלכך, חותך במקום השחיטה ונותן לכהן וכלפי הגוף לבעלים. והיינו בית השחיטה עמה. אבל לרבנן, מכיון שאין מקום שחיטה מטבעת גדולה ולמעלה, ש״מ שאין כל הצואר כשר לשחיטה, דהא ודאי מטבעת גדולה ולמעלה נמי צואר הוא, אלא מקום השחיטה הלכתא גמירי לה. ולדידהו אמר תנא דידן דמשפוי כובע ולמעלה נמי לא לחיים מקרו, אלא כל פשוט הגרגרת עד סוף הכובע צואר הוא. ולפיכך הוצרך רבינו הגדול ז״ל לפרש כן, דהיינו שייר בחיטי (עיין דף יח:), ולפסוק הלכה כר׳ חנינא. והאל יתן לנו חנינה ויביאנו ציון ברינה. אמן סלה.מהדורת הרב אביאל אורנשטיין, ברשותו האדיבה של המהדיר (כל הזכויות שמורות למהדיר). המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד; כל הזכויות שמורות, וכל שימוש אחר אסור.
הערות
1 נלדצ״ל: דעורו.
2 נלדצ״ל: דבלאו הא תלמודא.
3 נלדצ״ל: בכתוב.
4 נלדצ״ל: וא״כ.
5 נלדצ״ל: שאין זה.
6 בדפ״ר: ובתוספות.
הערות
Gemara
Peirush